השקפה הוליסטית (ג'נג-טי גואן-ניאן)

יסודות התיאוריה

הגישה ההוליסטית היא מאפיין מהותי של החשיבה ברפואה הסינית המסורתית. ראשית, הגוף נתפס כשלם אחד, שבו האיברים, הרקמות, הצ'י, הדם והרגשות קשורים זה לזה, ותסמין מקומי משקף את מצבה של המערכת כולה. שנית, האדם אינו נפרד מהטבע ("טיאן-ג'ן-שיאנג-יין"): האקלים, שעות היממה ועונות השנה, והאזור הגיאוגרפי משפיעים על הפיזיולוגיה ועל המחלות, ולכן הטיפול לוקח בחשבון את העונה ואת הסביבה. מכאן נובע שהאבחנה אינה מבוססת על סימפטום מבודד, אלא על "תמונה" (תסמונת) של האדם כולו, והטיפול שואף להשיב את האיזון הכללי, ולא להסיר סימן בודד.